מה שהארנב לא ידע

מאת אריאלה ברנס

מבוסס על אגדה אפריקאית

בקרחת יער גדולה בה התגוררו חיות רבות, הייתה שמחה והמולה. כל החיות התכנסו ליד עצי האלון כדי לשמוע הודעה חשובה; הינשוף הלבן מגיע לביקור. הוא ינחת אחרי מסע מפרך על העץ העתיק שנמצא בצדו השני של היער. הינשוף ידוע היה כחיה החכמה ביותר מכל החיות, אז כשכבר הגיע ליער, היו מגיעות אליו חיות כדי לשמוע את עצתו ולבקש את עזרתו.

רק כמה חיות בודדות ואמיצות החליטו לצאת למסע ולחצות את היער בכדי לפגוש את הינשוף הלבן. הם ידעו שהיער הוא מקום גדול ומאוד מסוכן וגרות בו חיות טרף מפחידות, לכן החיות התכוננו בהתאם; חידדו שיניים, שייפו מקוריהן והשחיזו ציפורניהן.

בין כל חיות היער היה גם ארנבון קטן. גם הוא רצה לפגוש את הינשוף הלבן והחכם, אך מבין כל החיות הוא תמיד נחשב לפחדן מכולם. עוד מהיותו ממש צעיר וקטן הוא כבר נחשב לפחדן. תמיד לעגו לו וצחקו עליו כולם. בכוונה היו מתגנבים בין השיחים, מבהילים אותו ואז, כשהיה רץ להסתתר בין הסלעים, הם היו מצביעים עליו וצוחקים.

"בבקשה", הפציר הארנב, "תנו לי להתלוות אליכם. אני כל כך רוצה לפגוש את הינשוף הלבן. אני מבטיח שאהיה אמיץ, לא פחדן".

החיות החליטו להעמיד את הארנבון במבחן … "תכנס למאורת הדוב ותעיר אותו משנתו. אם תצליח לעשות את זה, ניקח אותך איתנו!" 

"להעיר את הדוב?" חשב הארנב, "זה מאוד מסוכן… אני לא מוכן!".

החיות כולן החלו שוב צוחקות וצועקות "פחדן! פחדן!" הארנבון התעצב ותהה לעצמו "למה אני חייב להיות כזה פחדן…? למה אני לא יכול להיות אמיץ כמו כולם?" הוא כל כך רצה לפגוש את הינשוף הלבן בכדי שיעזור לו עם הבעיה ואולי ייתן לו עצה איך להפוך לאמיץ ואהוב, כי נמאס לו להיות פחדן עלוב.

החיות יצאו בשעות הבוקר המוקדמות אל פאתי היער והארנבון הקטן נשאר מאחור לבדו. למרות הפחד שאחז בו הוא החליט לצאת אל היער ולנסות את מזלו. הוא ידע, שאומנם אין לו ציפורניים חדות, מקור חזק או שיניים מחודדות אבל הוא קופץ מהר ויודע להסתתר, ואולי ככה הוא יצליח להגיע לקצה היער ולפגוש את הינשוף הלבן.

וכך עשה, הוא קפץ קפיצות זהירות וקטנות, הוא עשה את דרכו בהיחבא בין גזעי עצים עבים ונקיקים בסלעים. אוזניו היו כל הזמן זקופות, וכששמע רעשים חשודים הוא היה מתחפר באדמה עד שהייתה חולפת הסכנה. כך הוא התקדם לאט, לאט… אבל ככל שנכנס יותר לעומק היער, הדרך הפכה למסוכנת ומפחידה.

כשהגיע לנהר עמוק הארנבון הקטן לא ידע כיצד יוכל להמשיך… לא רק שאינו יודע לשחות, הוא גם פחד מאוד ממים. הוא כבר חשב לוותר על חלומו לפגוש את הינשוף הלבן ורצה לפנות לאחור, כשלפתע שמע קול ציוץ חלש.

הארנבון הסתכל על העצים מעליו אבל הוא לא ראה כלום. הוא שמע שוב את הציוץ. הפעם הוא זיהה שהקול הקטן הגיע מכיוון האגם, וכשהסתכל על מימיו ראה לפתע ציפור שיר קטנה שנתקעה בין גבעולי הבמבוק הגדולים שצמחו בתוך הנהר. 

"רגע", צעק לה הארנבון. "אני אעזור לך." הארנבון רץ לתוך היער. הוא זכר שרק לפני רגעים ספורים התחבא תחת עץ גדול, ולעץ היו שרכים – ארוכים וחזקים; זה ישמש לו כחבל! הוא מצא במהירות את העץ ותלש ממנו שרך ארוך. הוא מיהר חזרה לאגם וכשהגיע, שמע את הציפור מצייצת ציוצים מבוהלים ומפוחדים אף יותר. הוא ראה אותה מרפרפת בכנפיה אחוזת אימה. הארנבון לא הבין מה קרה לציפור, עד שלפתע הבחין בתזוזה שקטה אך מהירה בתוך מי האגם. תנין ענק! התנין הבחין בציפור הקטנה והתקדם במהירות לעברה, הוא מאוד שמח על הארוחה המפתיעה שנפלה בחיקו. הארנבון רץ והסתתר בין השיחים עד שהסכנה תחלוף (כמו שתמיד היה עושה כשהיה מוצא את עצמו במצבים מלחיצים). הוא הסתתר בין העלים וראה את התנין מתקדם לעבר הציפור המבוהלת.

לפתע, בלי בכלל מחשבה, קפץ הארנבון מבין השיחים וצעק בקול חזק שהבהיל אפילו אותו:

"תנין, תסתכל לכאן! מי היה מאמין שאי פעם אפגוש תנין פחדן!"

התנין עצר והסתובב לכיוון שממנו נשמע הקול, אך לא ראה דבר.

"פחדן?!" חשף התנין שיניים מושחזות, "מי מעז לקרוא לי פחדן?!"

"זאת ממש לא גבורה גדולה לאיים על ציפור כל כך קטנה." המשיך הארנבון בקול

התנין התקרב לכיוון שממנו נשמע הקול, ולהפתעתו גילה שהקול יוצא מגרונו של … ארנב?!!

התנין פתח את לועו הענק ופרץ בצחוק אדיר, "ארנב?!! אתה בסך הכול ארנב?!! ארנבון קטן מעז לקרוא לי פחדן. זו בדיחה ממש טובה… טוב לצחוק לפני ארוחה. ועכשיו, גם את הציפור אוכל וגם אותך!"

על אף שבתוך תוכו הארנבון רעד מפחד, הוא הצליח לחלץ מגרונו צחוק חזק ומתגלגל, "אתה תאכל אותי?! זה באמת מצחיק נורא"

התנין היה פעור פה, "למה זה מצחיק אותך? אתה כנראה ארנב עיוור ולא רואה מי מולך"

"דווקא רואה" המשיך הארנב הקטן באומץ "אבל אני הרי הרבה יותר חזק ממך. ויש לי אפילו הצעה… אנחנו נשחק משחק של כוח, אם אתה תנצח אז תזכה לארוחתך, אבל אם אני אנצח אותך, תהייה חייב לשחרר את שנינו ולתת לנו להמשיך בדרכנו."

התנין היה מאוד משועשע. "ובמה נשחק?"

ארנבון חשב לרגע וענה ללא היסוס, "להתקרב אליך אני לא יכול מכיוון שאני לא יודע לשחות, אז מה דעתך שנתחרה במשיכת חבל. אתה תאחז בצידו האחד של השרך הארוך הזה ואני אאחז בצידו השני, ואז נמשוך כל אחד לכיוונו והחזק מבין שנינו הוא זה שינצח."

התנין הסכים ברצון. הוא היה מאוד משועשע מכל הרעיון. הארנבון זרק אליו את קצהו של השרך והתנין תפס אותו חזק בין מלתעותיו. הארנב החזיק בצידו השני של השרך הארוך. הארנב קרא לעברו של התנין "עכשיו אני אתרחק, וכשאצעק לך שהשרך מתוח דיו נוכל להתחיל את התחרות."

התנין אישר את התנאים.

הארנבון הקטן לקח את קצה השרך ורץ איתו לתוך היער. היער היה צפוף בעצים והתנין לא יכול היה לראות את הארנבון. הארנבון הגיע לעץ הגדול שקודם ישב תחתיו וקשר את השרך חזק לגזע העץ, ולאחר שוידא שאכן השרך קשור היטב הוא קרא לתנין – "אני מוכן!"

"גם אני מוכן" קרא התנין, "משוך!"

התנין לא ראה את הארנבון מכיוון שעצי היער היו גבוהים, הוא ידע שאין לו צורך להפעיל את כל כוחו ובמשיכה קטנה הוא יביא את הארנב ישירות אליו… דמיינו את הפתעתו כאשר גילה שהארנבון, גם הוא מושך חזק! התנין הגביר את עוצמת המשיכה אבל עדיין לא הצליח להזיז את הארנבון הקטן ממקומו. התנין המבולבל החל לפרפר במים ולהשפריץ לכל כיוון, נלחם בכל כוחו ומושך בכל עצמתו, אבל הארנבון לא זז. התנין משך ומשך עד שהחבל נקרע והתנין עף על פני המים. הארנבון מיהר להתיר את השרך מעץ ויצא ממחבואו כמנצח, "הספיק לך או שעכשיו תרצה גם לטעום מנחת זרועי?!"

התנין אפילו לא ענה, הוא צלל למעמקים ושחה במעלה הנהר עד שנעלם.

תוך דקה קלה הצליח הארנבון לשחרר את הציפור המסכנה ואילו היא קיפצה סביבו בשמחה ושרה מזמורי תודה. לאחר מכן, התעופפה. 

הארנבון החליט שהוא ימשיך בדרכו.

רק לקראת שעת לילה מאוחרת הגיע הארנבון לעץ העתיק. למזלו, הינשוף הלבן הוא חיית לילה ולכן היה ער. הארנבון הבחין בינשוף הלבן שנוצותיו בהקו תחת אורה של הלבנה ומאוד התרגש, אך לפתע עלה בו חשש שמא הינשוף לא יוכל לפתור לו את הבעיה

הינשוף הבחין בארנב הקטן ועף לעברו. "שלום לך ארנב, מה מביא אותך אליי בשעת לילה מאוחרת?"

"אני מתנצל" גמגם הארנב במבוכה. "לא ידעתי שאגיע כל כך מאוחר"

"בלילה אני דווקא שמח על החברה. כל שאר החיות כבר היו כאן והלכו. מה עושה ארנבון קטן כמוך כל כך רחוק מביתו בקרחת היער?" 

"מאוד רציתי לפגוש אותך, ואולי לקבל את עצתך" ענה הארנב הקטן

"ואיזו עצה אתה מחפש?" התעניין הינשוף הלבן

"אתה מבין ינשוף לבן, אני ארנבון פחדן, כך קוראים לי כולם. ואני רוצה להיות אמיץ, בדיוק כמותם."

הינשוף שתק וגירד בזקנו הלבן, ורק לאחר שניות ארוכות הוא דיבר;

"אני חייב לומר שאני קצת מאוכזב. התעופפה כאן ציפור שיר קטנה, ממש עכשיו. הציפור התעופפה במשך כל היממה ברחבי היער, וסיפרה לכולם על מעשה גבורה של ארנבון קטן. היא סיפרה סיפור נפלא על תנין שברח במנוסה ועל ארנבון שהציל אותה. כשראיתי אותך תחת העץ העתיק שעליו יושב אני, חשבתי שעליך דיברה הציפור הקטנה שלחשה באוזני."

הארנבון הרכין ראשו, "אני חושש שהציפור טעתה… זה לא היה מעשה של גבורה. אני קשרתי את השרך סביב עץ ולא באמת עמדתי מול כוחו של התנין. אני לא יודע מה עליי לעשות כדי להפסיק להיות פחדן… תמיד אני מסתתר בין השיחים או במחילות באדמה ואני לא מתייצב אל מול פני הסכנה. לא חציתי את האגם אלא הלכתי סביבו, סוב וסוב. וגם הייתי פחדן ולא הסכמתי להיכנס למאורתו של הדוב… בבקשה ינשוף יקר ונפלא, אני צריך את עצתך!"

הינשוף החכם ניער את נוצותיו וחייך, ואז ענה בקול עמוק;

"ארנבון קטן, אתה אינך פחדן. אתה בחרת להאמין למה שאומרים לך אחרים. מעולם לא היית פחדן. להיכנס למאורתו של דוב נרדם זה מעשה טיפשי ומיותר, שלא לומר אפילו קצת אכזר, ואין לו שום קשר לגבורה… וכמותו, גם לא לנהר. ארנבונים אינם שוחים, לכן להיכנס אל תוך מים סוערים ולהסתכן בטביעה זו היא אינה החלטה שיש בה גבורה. אבל, ארנבון מיוחד ומדהים, אתה בגבורה הצלת חיים. עמדת בפני סכנה כשהמטרה הייתה בעינך נעלה. לא בכוח הבסת את התנין אלא בחכמה."

"אז, אני לא פחדן?" שאל הארנב בתקווה

"כל וכלל לא", ענה לו הינשוף הלבן. "אתה זהיר וזו תכונה חשובה, אך ברגע שמתגלה סכנה – ליבך מתמלא גבורה."

אור הלבנה האיר על הארנבון הלבן עד שהוא קרן, ומאותו היום הוא לא שם ליבו לאף אחד שהעז לכנות אותו פחדן. הציפור הקטנה פיזרה את סיפור מעשה הגבורה של הארנבון בכל היער, וכשחזר למחילתו קיבלו אותו בחגיגה גדולה, כיאה לגיבור במעמדו.

סיפור הילדים מוקלט 

סיפורי ילדים נוספים :